מיסטריום

במאמר בשבוע שעבר עסקתי בשאלה למה אנשים לא פוחדים מהגיהינום בימינו. בעקבות זאת התעוררתי למחשבות נוספות בנושא, ולשאלה הכללית יותר: למה אנשים לא לוקחים ברצינות את המוות? אם נסקור לרגע את ההיסטוריה האנושית, הרי שבין המהפכות הרבות שהביא איתו העידן המודרני, נמצאת גם אחת שלא תמיד נותנים עליה את הדעת. המדובר הוא בהעתקת כובד המשקל מהעולם הבא, אל העולם הזה. בעולם העתיק, בימי הביניים וגם בתקופת הרנסנס, ייחס האדם חשיבות רבה ביותר לשאלת הגורל שלאחר המוות. העולם הזה נתפס, כלשונם של חז"ל, כפרוזדור המוביל לטרק...

הכבוד ביהדות זוכה לכאורה ליחס דו-אנפי. מצד אחד, הוא נמנה עם הדברים המוציאים את האדם מן העולם, יחד עם הקנאה והתאווה. מצד שני, כבוד הבריות נחשב לשיקול חשוב, שהלכות רבות מבוססות עליו. נראה שיש להבחין בין כבוד שאדם דורש מאחרים, שנובע מגאווה ואגו מנופח, לבין הכבוד שהאדם חולק לעצמו ולאחרים, שמבטא דווקא מעלה חשובה. במאמר זה אתייחס לכבוד במובן החיובי שלו. מהו בעצם הכבוד? יחס של כבוד כלפי אדם, חפץ או מעמד, מבטא את ההכרה בכך שאותם דברים אינם "סתם". יש בהם משהו מעבר לקיומם החומרי, למולקולות מהן הם מורכבים...

שתי תכונות אנושיות נחשבות לחיוביות ביותר, למידות טובות המעוררות הערכה ואף הערצה; אולם למרבה המבוכה, נראה ששתי התכונות הללו סותרות זו את זו. התכונות הללו הן: חוכמה, ותמימות. את תכונת התמימות קצת קשה להגדיר. זוהי אותה תכונה הנמצאת אצל ילדים קטנים, אותו טוהר מיוחד שמאפיין אותם, העדר רוע, אמונה בטוב שבעולם, אהבה ואמון כלפי אחרים. גם אצל מבוגרים ניתן למצוא לפעמים דוגמאות של תמימות, בד"כ אצל אנשים פשוטים, כפריים או בעלי מלאכה. נראה שהתמימות מבטאת סוג של פשטות ושלמות פנימית, ואכן "תמים" פירושו "שלם". ...

מאז ומעולם עורר המחזה המרהיב של שמי הלילה מלאי הכוכבים, את רגשות הפליאה וההתפעמות של בני אדם. אין המחשה טובה יותר לאינסופיותו של היקום, ולקטנותו של האדם, מאשר מראה החלל השחור על המוני הכוכבים המרוחקים שבו. דוד המלך שורר בתהלים "השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע", "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת", "מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא", ועוד. כך גם משוררים והוגים נוספים לאורך הדורות בטאו את התפעלותם לנוכח אינספור הכוכבים שבכיפת השמים. כמה עצוב שכיום, בשל זיהום האוויר, ...

תינוקות ופעוטות הם הדבר הכי מתוק בעולם. על כך אין מי שיחלוק. הם הסמל של התמימות והטוהר, מלאכים קטנים מגן עדן, שנושאים איתם את אורו לעולם החשוך הזה. באמת, יש משהו על-טבעי בילדים. למשל, השמחה התמידית שלהם. תינוקות ופעוטות הם פשוט יצורים שמחים! הם מאושרים וצוהלים באופן קבוע, ללא כל צורך בסיבה מיוחדת, והם מבטאים את שמחתם בצורה המשוחררת וחסרת העכבות ביותר, בחיוכים ענקיים וצחוק מתגלגל. כמובן, אם משהו מפריע להם הם גם צורחים ובוכים ללא עכבות – אבל ברגע שההפרעה הסתלקה, הם חוזרים מיד למצבם השמח. הלוואי ע...

שוב ושוב אני מגיע מחדש למסקנה, שספרי In Nomine (עליהם כתבתי בפוסט "מלאכים נגד שדים חלק ג") הם הספרות התיאולוגית והפילוסופית הטובה ביותר שאני מכיר. עוד לא ראיתי ספרים שמדריכים להבין את המציאות בצורה כל כך מוצלחת ונכונה, ומעוררים מחשבה בכל כך הרבה נושאים. מנתחים את המרכיבים השונים של העולם, האנושות והעל-טבעי בלי משוא פנים, מציגים כל כך הרבה פרספקטיבות שונות על המציאות, ואורגים את כולם ביחד למסכת אחת. התובנות שלהם הרבה פעמים חדשניות ולא צפויות, אבל במבט מעמיק מתגלות על פי רוב כנכונות. וכל זה במסוו...